לא מצליח להתרומם

בתחילת חודש נובמבר תצא מישראל משלחת של ארבעה משקולנים להשתתף באליפות העולם בהדמת משקולות שתתקיים באנטליה, טורקיה. ההחלטה לשלוח את הספורטאים לאליפות העולם התקבלה רק בימים האחרונים, זאת בשל בעיות תקציב קשות מהן סובל הענף בשנים האחרונות.

בעוד שבשנת 2995 עמד תקציב ענף הרמת המשקולות על 480 אלף שקל, הרי שבשנת 2001 הוא קוצץ כמעט במחצית והגיע לסכום של 270 אלף שקל. לאחר לחצים מצד יו"ר איגוד הרמת משקולות, ד"ר ירוחם ברק, וחברי איגוד נוספים, החליטו במשרד הספורט להוסיף 90 אלף שקל לתקציב המשקולות ובכך הצילו, לפחות בשלב זה, את הענף מקריסה.

כמו שאר ענפי הספורט הקטנים בישראל, גם התקציב של ענף זה קוצץ בשנים האחרונות בהתמדה, אולם בנוסף לכך סובל הענף מתדמית נחותה מה שמונע מהרשויות המקומיות או ממרכזי הספורט לתמוך באגודות המשקולות המפוזרות ברחבי הארץ.לדברי ברק, לעיתים קרובות מעדיפות הרשויות השונות להעביר את הכסף לענפי ספורט אחרים מכיוון שלטענתן אין מספיק ביקוש לענף.

ואכן נראה שענף המשקולות לא סובל מעודף יחסי ציבור ואין לו קהל אוהדים נלהב. רוב האנשים שלא עוסקים בספורט זה סבורים שמדובר בספורט אגריסיווי "שהעוסקים בו הם גברים נמוכים ונשים שמנות-גדולות".

כמו כן, מרבית האנשים מאמינים שמדובר בענף ספורט בעל סיכון גבוה לפציעות גב,כתפיים וברכיים.

ואולם אלה שעוסקים בענף יודעים לספר שהרמת משקולות הוא אומנם ספורט קשה, אך הוא אינו אגריסווי כפי שכולם חושבים. "מדובר בענף ספורט שדורש המון ריכוז ומחשבה" אומר ברק, משקולן בעברו שהיה אלוף ישראל לנוער ובוגרים בין השנים 1970 ל-1982. התוצאה המכסימלית של ברק הגיעה ל-290 ק"ג בקרב 2 בקטגורית 90 ק"ג, כאשר קביעת שיא זה דירגה אותו במקום ה-15 בעולם.

לדבריו טעות לחשוב שאנשים שמנים ירימו משקולות. "מכיוון שענף זה מבוסס על שמקל גוף נמוך עם יכולת להרים משקלים גבוהים, כך שרצוי שאחוזי השומן בגוף יהיו נמוכים, כמו כן כבר מזמן הוכח שאין קשר בין הרמת משקולות לגובה האדם וכי משקולות אינם מונעים צמיחה" (גובהו של ברק 1.87 מטר).

כמו כן, מסביר ברק, כי שיעור הפציעות בענף ביחס לענפי ספורט אחרים ובניגוד למה שחושבים נחשב נמוך.

על פי מחקר שעשתה המחלקה לחינוך גופני וספורט באוניברסיטת פלורידה בארה"ב נמצא שענף הרמת המשקולות הגיע למקום ה-54 מבחינת אחוזי פציעות. המחקר בדק 60 ענפי ספורט שונים כאשר במקומות הראשונים "זכו", דווקא, ענפי ספורט קבוצתיים ובעיקר מקצועות הכדור.

ספורט הרמת המשקולות מבוסס ברובו על טכניקה. ככל שמתאמנים יותר על טכניקה במשקלים נמוכים כך יצליח הספורטאי בעתיד להרים יותר משקל. הרמת המשקל מבוססת על כוח מתפרץ הדורש ריכוז רב. האימונים בענף מבוססים על הרמת משקל גבוה במספר נמוך יחסית של חזרות, לעומת העבודה בחדרי כושר שנועדה לפתח שרירים.

לפיכך מרימי משקולות אומנם אנשים חזקים, אך הם אינם עוסקים בבניית שרירים כמו בענף הבודי-בילדינג, אלא עוסקים בהארכת שרירי הגוף וחיזוק אזורים כמו גב, כתפיים ורגליים כדי שיוכלו לעמוד בעומסים ויוכלו לבצע בקלות את ההרמה.

בזמן הרמת המשקולת מתנתק הספורטאי לחלוטין מהמתחש סביבו והוא מרוכז כל כולו במשקולת. כל תזוזה לא נכונה בזמן הרמת המשקולת עשויה לפגוע במרים. מרימי משקולות מודעים לכך היטב. לכן בדרך כלל הם מאוד ממושמעים. גב, כתפיים ורגליים כדי שאלו יעמדו בעומסים. בניית הגוף היא תהליך שאצל המקצוענים מתחיל כבר בגיל צעיר. היתרון בתחום תחרותי זה, שכבר לאחר כמה חודשים של אימונים מתחילים לראות תוצאות וסופרטאים רבים מגלים על עצמם יכולות כוח, שאף פעם לא חשבו שהן קיימות.

ככל שהטכניקה משתפרת כך גם היכולת להרים יותר גדולה, וכך הסיכוי להיפצע נמוך יותר. להגיע למצב בו הרמת המשקולת תתבצע בדרך הקצרה ביותר, מהרצפה ועד לישור הידיים למעלה.

לכן חשוב שהגוף יישאר כמה שיותר נמוך בזמן הרמת המשקולת. הטכניקה להרים את המשקולת כוללת הפעלת הגוף כולו: משיכת הכתפיים במקביל להפעלת כוח הרגליים, כאשר המשיכה על ידי הידיים נעשית כשהם משוחררות, כך שהן לא מרגישות בכלל את משקל המוט עם המשקולות.

בזכות המשיכה שנעשית על ידי הכתפיים והגב, הגוף כולו מצליח להרים את המשקולת ללא מאמץ כלפי מעלה, זאת בתנאי שלאורך כל הדרך המשקולת צמודה לגוף (עולה בקו ישר למעטה למעלה).

ענף המשקולות שייך לתחום האתלטיקה. תחרות משקולות מתבצעת בשני מקצועות ולכן היא נקראת קרב 2. הכניסה הראשונה בתחרות היא הנפה בה הספורטאי מניף את השמקולת מהרצפה למעלה בהרמה אחת.

הכניסה השנייה היא הדחיקה- הרמת המשקולת בשתי פאזות. מהרצפה לכתפיים ודחיקת המשקולת למעלה. בדרך כלל הנפה קשה יותר ולכן המשקל בהנפה יהיה נמוך יותר מהדחיקה. בסוף התחרות מקבלים הספורטאים ניקוד כולל של שתי הרמות, כאשר המובילים הם בדרך כלל אלה שהרימו יותר ביחס למשקל גופם.

את התחרויות בענף מחלקים לקטגוריות כאשר יש הבדל בטגוריות בין נשים לגברים. קיימות 8 קטגוריות משקל אצל הגברים (56, 62, 69, 77, 85, 94 ,105, ו-105+). כאשר אצל הנשים מדובר ב-7 קטגוריות (48, 53, 58, 63, 69, 75, ו-75+).

בישראל התחיל הענף להתפתח בשנת 1954. אז נקבע שיא עולם על ידי טוביה סוקולסקי שהיה משקולן בהפועל קריית חיים. סוקולסקי, שאימן את הפועל קרית חיים, היה מאמן המשלחת לאולימפיאדת מינכן. הוא ניצל מטבח הספורטאים במינכן ועד היום הוא מעורב בענף המשקולות בישראל. התקופות בענף בארץ נחלקות על פי גלי העלייה. עד אמצע בנות ה-60 הענף היה מבוסס על ישראלים עולים מפולין וכן פעילות גדולה של המגזר הערבי. מאמצע שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70 הפעילות עברה לעלייה מוגברת מרומניה. ולאחר מכן הגיע תקופת העלייה ממדינות חבר העמים. כיום מורכב הענף בעיקר מאוכלוסיות עולים ותיקים ממדינות חבר העמים שחינכו את ילדיהם, וישראלים שגילו את הענף. במגזר הערבי קיימת ירידה משמעותית מאוד בפעילות. הפועל פארדיס היא היחידה בה מתאמנים כיום משקולנים ערבים. "בעברב היתה פעילות גם בהפועל עכו על ידי האחים עדננן ועלי חודורוג, שהיו משוגעים לענף, אולם מסיבות שאין ברורות הם כנראה התעייפו", אומר ברק. למרות זאת הוא אומר כי עלי עדיין פעיל כשופט והמחלקה שלו, שנחשבה בעבר איכותית, לא מצליחה להתרומם.

כיום בישראל פעילים כ-300 סורטאים תחרותיים בענף. אלו מתאמנים ב-11 אגודות: מכבי חיפה, אס"א הטכניון חיפה, אס"א תל אביב, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי יבנה, הפועל פארדיס, הפועל רמת גן שעדיין לא מתחרה, הפועל אשדוד, מכבי חדרה, הפועל באר שבע ואס"א תתל אביב-נווה עופר.

מספר הנשים שפעילות בענף בישראל עומד כיום על 40. לדברי מיכל קופר, אלופת ישראל בתשע השנים האחרונות, אשר הצטרפה בשנה האחרונה לסגל המאמנים, "היינו רוצים לראות יותר נשים מצטרפות לענף". בשנה האחרונה מאמנת קופר כמה קבוצות בהן חלק מסגל הקדטים(מתח לגיל 16), חלק מקבוצת הנשים הנכות בית הלוחם. את הקריירה שלה החלה בגיל 21, לאחר שעסקה בספורט לשעות הפנאי בעיקר חדר כושר.

כיום היא מנהלת סדר יום מטורף. מכיוון שהיא חייבת לעבוד לפרנסתה ביום היא עובדת כצלמת ובשעות הערב מדי יום היא עסוקה באימוני משקולות (כמאמנת ומתאמנת); " המשקולות ממלאים אותי יותר מאשר לוקחים ממני, למרות העומס", היא אומרת. אולם היא מודה שבגלל העובדה שהספורט בארץ לא מספיק מקצועי, גם האתר שלה כמאמנת קטן יותר. "כשם שידעתי תמיד שלא אוכל להגיע למקומות ראשונים בעולם, בגלל שלא ניתן ללכת עד הסוף בספורט הישראלי, כך כמאמנת אני מודעת למצב ולמגבלות. לכן אני לא מצפה לכלום", היא אומרת. לטענתה רק אם המדיניות הישראלית בכל הנוגע לספורט הישראלי תשתנה ויותר כספים יזרימו לענף ניתן יהיה להגיע לתוצאות. "בפירוש אין תוצאות כי אין כסף. אבל בגלל שאין תוצאות אין כסף".

למרות כל הקשיים אומרת קופר בעיניים בוהקות:" אני אוהבת את המשקולות ולמרות המשכורת הנמוכה אני ממשיכה להוביל ולהתאמן בענף". לדבריה כל מי שמתאמן בתחום יש לו מוטיווציות. "זה לא חדר כושר שבאים כי צריך. מדובר בספורט תחרותי שמתאים רק לאנשים הישגיים. בכל אימון מעמידים את הגוף במבחן חדש. כאשר הספורט האינדיבידואלי הזה יכול לעזור לסוגים שונים של אנשים עם ביות שונות."

לדברי ברק כל מערכת ספורטיווית ובתוכה גם הרמת משקולות הם כלי חינוכי, "ערכים הגינות ספורטיוויות למניעת אלימוד ועוד. עשרות מחקרים מדברים על כך שאנשים עם רמת אגרסיות גבוהה פונים לספורט". אולם היתרון בהרמת משקולות הוא בכך שהעוסקים בספורט זה משחררים אגרסיות שלא באות לידי ביטוי כלפי חוץ. בעבר לימד ברק פעילות גופנית בבתי כלא, במסגרת זו הדריך הרמת משקולות בכלא מעשיהו. "כשהעברתי אימוני משקולות ירדו רמות האגרסיות של האסירים בצורה משמעותית. מהרגע שהתחלנו את התוכנית ירדה רמת התפרעות בכלא ושרר בו שקט יחסי". לדבריו ילדים ובני נוער המצויים בפרשת דרכים ואשר עשויים להיגרר לסמים יכולים להימנע מכך באמצעות העיסוק הספורטיווי. חלק מהפעילויות של אגודות הרמת המשקולות הן אכן לטפל בבעיות מסוג זה ולהכניס בני נוער למסגרת ספורטיוויות שתחייב אותם. חלק מהמחוייבות היא ההכנה לתחרויות.

אולם על פי החוק רק ילדים מגיל 14 רשאים לעסוק בהרמת משקולות. לדברי ברק ב-24 לחודש יעלה הנושא בכנסת בעקבות דוח שהוציאה וועדת מומחים לרפואת ספורט שקבעה כי האימון החדרי כושר, לרבות השימוש במכשירי כוח בצורה מבוקרת ומודרכת, יש בהם תועלת בריאותית רבה ובעיקר לילדים מתחת לגיל 14. לפיכך מקווה ברק כי תיקון החוק יאפשר כבר לילדים מתחת לגיל 14 לעסוק בספורט המשקולות.

כיום למרות בעיות התקציב מנסה ירוחם לעודד את העיסוק במשקולות לאחרונה. לפני כשבוע נפתחה בביה"ס ליידי דייויס בתל אביב  כיתת ספורט במסגרתה ילמדו הבנות משקולות. כבר לשיעור הראשון הגיעו 50 תלמידות נלהבות. את השיעורים מעבירה רונית מרקוביץ', מורה לחינוך גופני, שזכתה במקום השני באליפות ישראל האחרונה בקטגורית 56-63 ק"ג ומאמנת משקולות. לדבריה הרושם שיוצר ענף המשקולות על נשים הוא שלילי אולם עם הזמן כשמכירים ורואים את הנשים שמתאמנות הרושם מתפוגג. גפ מרקוביץ מודה שבישראל הסיכוי להתקדם קלוש.

לדברי ברק כדי שספורטאי יצליח במשקולות הוא זקוק ל-10 יחידות אימון בשבוע "שעה וחצי שעתיים ביום, במקרה הטוב". אולם בגלל שמרבית הספורטאים עובדים או לומדים הם מגיעים במקרה הטוב ל-5-6 יחידות אימון. כמו כן, כל תהליך האימון צריך מרכיבי התאוששת, תזונה נכונה מנוחה ועוד ובישראל זה בלתי אפשרי.

צביקה קודושביץ', שהיה אלוף ישראל תשע פעמים ואף זכה פעמיים במקום השלישי באליפות אירופה ואליפות מדינות קטנות, אומר:" במשך 20 שנות אימוני משקולות אף פעם לא הייתי במצב שבו יכולתי להתאמן הרבה. המכסימום שאני יכול לתת זה שלושה אימונים בשבוע". בשבוע שעבר, כשהוא בן 35 ועל אף כמות האימונים המינימלית, הגיע קודשביץ' למקום השני באליפות ישראל בקטגוריית של 77 ק"ג. כאשר הוא קבע תוצאה של 270 ק"ג.כמו כן הצליח קודשביץ' לשבור את השיא האישי שלו כאשר הצליח לדחוק 152.5 ק"ג.

לדבריו היום בישראל הספורטאים מסוגלים להגיע לתוצאות ברמה בינלאומיות, "כמו שהיו כאלה בעבר, כך גם היום אפשר שיהיו. אם הממסד יתמוך קצת יותר בספורטאים שיוכלו להתאמן אז ללא ספר הענף יפרח".

הוא אומר ומוסיף שזה יעשה טוב להרבה מאוד אנשים. לדברי ירוחם לא מדובר בתשתיות והשקעות ענק כי אם סכומים קטנים יחסית של מאות אלפי שקלים.

אחד הספורטאים הבולטים היום בענף בישראל הוא פבל קולוסובסקי, שקבע באליפות ישראל 2001 שיא ישראל לנוער בדחיקה והנפה, וקבע תוצאה של 280 ק"ג. קולוסובסקי אף נבחר כספורטאי השנה ולכן ייצג את ישראל באליפות העולם בתורכיה. קולוסובסקי הגיע לישראל מסיביר לפני שנה וחצי. רוסיה נחשבת היום אחת המדינות החזקות בענף, לפני שעלה לישראל היה ממוקמם במקום השלישי ברוסיה.

באלפיות העולם לנוער שהתקיימה לפני כמה חודשים ביוון הגיע קולוסובסקי למקום ה-13 עם תוצאה של 127 קילוגרם בהנפה ו-165 קילוגרם דחיקה. קולוסובסקי מתאמן חמש פעמים בשבוע בערבים הוא נוהג לעבוד כמאבטח במועדונים, "אין ברירה חייבים להתפרנס", הוא אומר.

לדבריו בגלל הגישה הכללית כלפי ענף המשקולות לא מקדמים את הענף. "רוב האנשים חושבים שמדובר בספורט נמוך ולא אוהבים לצפות בספורט הזה". לכן הוא לא מאמין שניתן להתקדם בענף. כמו כן הוא אומר שבעולם כדי להגיע למיקום גבוה חייבים לקחת סטרואידים.

קודושביץ' מסכים עם דברים אלה. "בלי סטרואידים לא ניתן להצליח כיום, אולם בכל ענפי הספורט זה כך, בלי קשר למשקולות". הוא אומר ומוסיף שכולם יודעים את זה בספורט אבל לא חושפים את הדברים באמת.

"היום יש תרופות רבות שמצליחות להסתיר את החומרים בגוף". לדבריו יש מדינות בעולם שאגודות הספורט שלהן עובדות יחד עם מכוני מחקר אוניברסיטאים על פיתוח תרופות סותרות סטרואידים וסמים למיניבם, בעגה הספורטאית מכנים זאת: "דופין קונטרול וקונטרול דופין".

לדברי ברק מנסים להדביר את סטיגמת הסמים להרמת משקולות אולם בארץ ובעולם ידוע שדווקא ענף המשקולות מנסה להוביל את המלחמה בנגע הסמים בספורט, בגלל שמועות שמדביקים לענף.

"בכל אליפות עולם או איפות בילנאומיות אזורית הספורטאים נבדקים וכמות הספורטאים שנתפסת במשקולות נחשבת נמוכה ביחס לענפי ספורט אחרים כמו רוכבי הטור דה פראנס, רצי ספרינטים ומתעמלות קרקע".

הבדיקות שנעשות כיום הן בדיקות שתן המאפשרות הבחנה של חודשיים אחורה. לדבריו כיום לא כדאי לאיגודי הספורט הגדולים להיתפס על סטרואידים או סמים אחרים בגלל הנזק שזה יוצר לאיגוד, לספורטאי ולאגודה ממנה הגיע הספורטאי. הנזק בא לידי ביטוי בכל הקשור לגיוס כספים עתידיים וגיוס ספונסרים.

באולימימפיאדת סידני 2000 דיווח הוועד האולימפי הבינ"ל שסה"כ מתוך 1,200 בדיקות שנעשו נתפסו בענף המשקולות רק 12 ספורטאים. לעומת זאת בענף האתלטיקה שהכיל פחות ספורטאים נתפסו למעלה מ-40 ספורטאים (ספרינטרים וקופצים למיניהם).

בישראל עד כה לא נתפסו ספורטאים בענף המשקולות שלקחו סטרואידים, אולם השמועה אומרת שיש ספורטאים משתמשים בעיקר אצל הגברים. גם בעולם ישנן שמועות על סמים בענף שאף ניתנים על ידי מאמנים, בעיקר במדינות הונגריה, בולגריה, יוון, רוסיה וקובה. מדינות אלה גם נחשבות מובילות עם תוצאות בינלאומיות.

ישראל, לעומת מדינות אלה, נחשבת בינונית ומעטה. המתחרות העיקריות שלה הן מדינות כמו בלגיה, הולדנה ושוודיה. באולימפיאדת סיני לא היתה הצלחה ישראלית אולם לקראת אולימפיאדת 2004 שתתקים באתונה מתאמנים היום 5 ספורטאים והם :רנטה נתן במשקל 48 ק"ג, מיטל גבאי במשקל 69 ק"ג ומיכל קופר בקטגוריית 63 ק"ג. אצל הגברים מועמדים מטבי דליביאן במשקל 62 ק"ג ופבל קולוסובסקי ב-77 ק"ג. לדברי ברק כדי לעזור לספורטאי להתכונן לאולימפיאדה יש צורך דחוף לקדם את הענף וליצור תחרות שתעודד את הספורטאים להתאמן.

ברק מציע למרכזים שרוצים לקדם את הענף להשקיע משאבים באגודות. "האיגוד לא יכול לטפח אגודות, האגודות צריכות לעשות זאת לבד, כל אחת לגופה, כפי שאס"א תל אביב מנסה לעשות". כמו כן הוא אומר שהאיגוד צריך לשים את כל משאבי לפיתוח ועידוד מצויינות במשקולות.